אני בר מזל בהחלט, כי החוברת הזאת שלי זוכה לתשומת לב רחבה. גרסתה המקורית נכתבה בגּוּגָ’רַטִית. חייה ידעו חלופות ותמורות. בפעם הראשונה פורסמה בשבועון הדעה ההודית, שהוצאתי לאור בדרום־אפריקה. היא נכתבה בשנת 1908 בעת מסע חזרה מדרום ־ אפריקה ללונדון, במענה להלוך רוח אלים שהתעורר בקרב כמה מההודים בשני המקומות. בלונדון באתי במגע עם כל אנרכיסט הודי מוכר. אומץ לִבּם הרשים אותי, אך חשתי כי תשוקתם מנותבת למקומות מוטעים. הרגשתי כי האלימות אינה התרופה לחֳלָיֵי הודו וכי הציוויליזציה ההודית דורשת להגנתה העצמית שימוש בנשק אחר, נעלה יותר. מערכת הסָטְיָגְרַהָה בדרום ־ אפריקה עוד הייתה עולָל בן שנתיים, בקושי, אך מפותחת דיה לאפשר לי לכתוב עליה במידת מה של ביטחון.
מה שכתבתי כה הוערך, עד שפרסמנו אותו בצורת חוברת. החוברת משכה תשומת לב בהודו. ממשלת בומביי אסרה על הפצתה. הגבתי על כך בפרסום תרגומה לאנגלית. חשבתי שמגיע לחבריי האנגלים לדעת את תוכנה.
לדעתי, תוכנה של החוברת מתאים גם לילדים. הוא מלמד את בשורת האהבה במקום השנאה. הוא מחליף אלימות בהקרבה עצמית. הוא מציב את כוח הנשמה כנגד הכוח הגס. החוברת נערכה פעמים מספר, ואני מצווה אותה לאלה אשר יטרחו לקראה. אינני מושך ממנה דבר, למעט מילה אחת מתוך כבוד לרגשותיה של ידידה.
החוברת היא גינוי חריף לציוויליזציה המערבית המודרנית. היא נכתבה בשנת 1908. היום, הבנתי עמוקה מאי פעם. אני מרגיש שאם הודו תסיר מלִבּה את הציוויליזציה המודרנית, תוכל רק להרוויח.
אך עליי להזהיר את הקורא מפני מחשבה שהיום עודני מכַוֵון כלפי השלטון העצמי המתואר בין דפי החוברת. ידוע לי כי הודו אינה בשלה לכך. אפשר שדבריי אלה יישמעו כחוצפה, אך זאת דעתי המוצקה. באופן אישי, עודני חותר לשלטון העצמי שתיארתי; אך עבודתי הציבורית מוקדשת בהחלט להשגת שלטון עצמי פרלמנטרי, לפי רצונותיהם של בני העם ההודי.
אינני מכַוֵון להריסתם של הרכבות ובתי־החולים, אף שבהחלט אקדם בברכה את הכחדתם הטבעית. לא רכבות וגם לא בתי־ חולים הם סימן ההֶכֵּר לציוויליזציה גבוהה וטהורה. לכל היותר הם רע הכרחי. אין הם מוסיפים ולוּ סנטימטר אחד לקומתה המוסרית של אומה. אף איני מכַוֵון להריסתם לאלתר של בתי־ המשפט, הגם שאני רואה בכך שאיפה נעלה. אף פחות שואף אני להרוס את כל המכונות והמפעלים. עניין זה דורש פשטות וּויתור
הגבוהים ממה שהציבור מסוגל לו היום.
החלק היחידי ממשנתי שכעת מוּצא לפועל הוא החלק העוסק באי־אלימות. אך עליי להודות בצער שאף החלק הזה אינו מתממש ברוח הספר. אילו כך היה, הייתה הודו מכוננת שלטון עצמי בתוך יום אחד. לוּ אימצה הודו את תורת האהבה כחלק פעיל מדתהּ ומיישמת אותה בפוליטיקה, היה השלטון העצמי יורד עליה משמים. אך בצער, ער אני לכך שעוד חזון למועד.
אני כותב את השורות האלה משום שאני מבחין כי כיום מצטטים מהחוברת כדי לפגוע בתנועה הנוכחית. אף קראתי מאמרים הטוענים כי אני משחק בצורה ערמומית, כי אני מנצל את הערבוביה הנוכחית כדי לכפות את שיגיונותיי על הודו וכי אני עושה ניסויים דתיים על חשבונה. על כך אני יכול לענות רק שהסָטְיָגְרַהָה מוצקה מזה. אין בה דבר סודי או ערמומי.
חלק מתפיסת החיים המתוארת בספר שלטון עצמי אמנם מוּצא אל הפועל. גם בהוצאתה המלאה לפועל אין כל סכנה. אולם אין זה הגון להבהיל בני־אדם בפרסום חלקים מדבריי שאינם רלוונטיים לאתגרים העומדים לפני ארצנו כעת.
מ”ק גַּנְדְהִי
ינואר 1921