מוהנדס קרמצ’אנד גנדהי – מהטמה גנדהי – ביוגרפיה

מאת שמעון לב

מוהנדס קרמצ’אנד גנדהי (1869 – 1948), הידוע בעולם בכינויו מהטמה גנדהי, הוא הדמות הבולטת והחשובה ביותר בהיסטוריה של הודו המודרנית ואחד הדמויות הבולטות בעולם כולו במאה העשרים. דמותו החידתית והעצמתית ממשיכה להשפיע ולעורר השראה ועניין רב גם כיום – שנים רבות לאחר הירצחו. גנדהי היה מתקן חברתי, פוליטיקאי ומנהיגה הבולט של תנועת השחרור ההודית. הוא שילב בין פעילות חברתית ופוליטית תוך שמירה על מוסר אישי-דתי ואורח חיים סגפני קיצוני, אלטרנטיבי וייחודי. הוא הצליח לשחרר את הודו מהשלטון האנגלי באמצעות מחאה אזרחית בלתי אלימה, והיווה השראה למנהיגים גדולים כמרטין לותר קינג, נלסון מנדלה והדלאי למה.
גנדהי נולד ב-2 לאוקטובר 1869 בעיר החוף פורבאנדר (Porbandar) כצעיר בארבעת ילדי משפחת גנדהי. אביו היה מעין ראש ממשלה (דיואן) בנסיכות קטנה, ששכנה במדינת גוג’רט של היום. בסוף 1888, לאחר סיום לימודי התיכון, נסע גנדהי ללמוד עריכת דין בלונדון והיה הראשון מבין בני הקסטה שלו לעשות כן. מנהיגי הקסטה התנגדו לנסיעה וכשהוא התעקש לבצעה הם הטילו עליו חרם. לקראת הנסיעה השביעה אותו אמו לא לאכול בשר, לא לשתות אלכוהול ולא להתרועע עם נשים. גנדהי מספר שהנדר הזה שמר עליו בשהותו בלונדון, ומאז הוא נטה לקחת על עצמו נדרים מגבילים רבים.
גנדי חזר להודו עם סיום הכשרתו בשנת 1891, אך נכשל לחלוטין בעיסוקו כעורך דין. בישנותו הרבה עמדה כנגדו והוא לא הצליח להגן על לקוחותיו בבית המשפט. הפתרון לקרירה המקרטעת של עורך הדין הצעיר הגיע כאשר הוזמן גנדהי לשהות של שנה בדרום אפריקה, על מנת לסייע בפתרון סכסוך משפטי בין שני סוחרים הודים מוסלמים מעירו.
גנדהי הפליג ב-1893 לדרום אפריקה כאשר היה בן עשרים ורבע. הוא השאיר בהודו את אשתו וילדיו. הייתה זו נסיעה אל הלא נודע ששינתה את חייו. בדרום אפריקה הוא נחשף לראשונה לגזענות על בסיס צבע העור. במסיבת הסיום שנערכה לו עם תום שליחותו בת השנה, הוא גילה כי הפרלמנט המקומי עומד להעביר חוקי גזע אנטי-הודיים. הוא נתבקש להישאר בדרום אפריקה ולהוביל מאבק משפטי נגד החוקים המפלים. שהותו בדרום אפריקה התארכה לעשרים ואחת שנה, שבמהלכה עבר גנדהי טרנספורמציה הדרגתית ומשמעותית מעורך דין “הודי-אנגלי” המעריץ את התרבות האנגלית (המערבית) למתקן חברתי ולמנהיג תנועת המונים. בדרום אפריקה גנדהי הפך לדוברם ומנהיגם הבולט של המיעוט ההודי שכונה “האסיאתי” והופלה על ידי השלטון הלבן.
באותם שנים פיתח גנדהי את כלי המאבק שהפך להיות מתנתו הגדולה לעולם – הסטיאגרהה. פירוש המילה בסנסקריט הוא “אחיזה מוצקה באמת”, ובמהותה זוהי שיטת מאבק בלתי אלימה שבה הלוחם על זכויותיו מפגין הקרבה עצמית ויוצר טרנספורמציה פנימית אצל היריב. את הכוח הפעיל במאבק סטיאגרהה כינה גנדהי בשם “כוח האהבה”. בשנת 1909, באחד מרגעי השיא של המאבק, הוא כתב את הספר “שלטון עצמי”, ובו תמצית של משנתו הפוליטית והחברתית.
במהלך המאבק גנדהי ותומכיו נכלאו מספר פעמים, וצעדו את “המצעד הגדול” שהביא את המאבק לידי סיומו (בהצלחה חלקית) בשנת 1914, כאשר הממשלה נכנעה לחלק מדרישות המיעוט ההודי. במאמר מוסגר לקורא העברי ראוי לציין כי בקרב תומכיו הלבנים המשמעותיים ביותר של גנדהי היו מספר יהודים, בניהם יש למנות את לואיס ריץ, הנרי פולק, הרמן קלנבאך ומזכירתו הנאמנה סוניה סלזין.
גנדהי שוב להודו ב-1915 כאשר שמו כמנהיג החל להתפרסם בהודו עצמה. עם חזרתו להודו החל בפעילות ציבורית נמרצת ואורכה למען עצמאותה של הודו בשילוב דרישה לרפורמות חברתיות “ולשחרור אישי”. פעילותו התנהלה ממספר מרכזים רוחניים שמהם פעל בעזרת תלמידיו ומתנדבים. עלייתו של גנדהי כמנהיג הבולט ביותר של תנועת השחרור ההודי אירעה באופן מהיר ביותר תוך שהוא מצליח להרחיב את פעילות מפלגת הקונגרס ההודי לכל שדרות החברה והאוכלוסייה.
ב-1921 החל גנדהי בתנועת אי שיתוף פעולה ומרי אזרחי כנגד השלטון הבריטי שזכתה להצלחה רבה. לתדהמת מנהיגי מפלגת הקונגרס (כמו גם השלטון הבריטי), עצר גנדהי את התנועה בעקבות מספר מקרי אלימות שאירעו. גנדהי טען שהעם ההודי עדיין אינו מוכן למאבק בלתי אלים ראוי, ולכן יש לעצור את המאבק.
אחד מארועי השיא של המאבק לעצמאות היה מצעד המלח ב-1930, שמטרתו היה למחות כנגד המונופול הבריטי על ייצור מלח. אירוע זה הצית מרי אזרחי ברחבי תת היבשת ההודית והיה לאחד האירועים המכוננים של הודו בדרכה לעצמאות וגיבושה כישות מדינית.
גנדהי נרצח בינואר 1948 בידי לאומן הינדי ימני בשם נטורם גודסה ((Nathuram Godse. הרוצח התנגד ליוזמות השלום שלו עם פקסטאן.
דמותו המרתקת והחידתית של גנדהי ממשיכה להעסיק אנשים רבים וחוקרים בכל רחבי העולם.